עד שנולד בני הבכור, חשבתי לעצמי שהורות היא ידע שעובר מדור לדור, סוג של תושב״ע, ואכן חלק משמעותי מהידע שלנו לגבי הורות, נמצא בהורות שאנחנו חווינו, כתינוקות, כילדים, מתבגרים ובוגרים: האופן שבו אמי או אבי ערסלו אותי והרגיעו אותי כתינוקת, המבט החומל שלהם כשנפלתי ונחבלתי, האופן שבו התייחסו לאחים שלי, האופן בו התייחסו לרגשות כמו כעס, קנאה, התרגשות ועוד...
לתחושתי ולשמחתי הייתה לי (ולנו) הזכות להיוולד לתוך עולם שבו מושקעים משאבים רבים בחשיבה על הורות מיטבית ועל התפתחות מיטבית של ילדים, ספרים נכתבים, פודקאסטים מוקלטים, העולם הרגשי של תינוקות, פעוטות, ילדים ומתבגרים נבחן באינספור מחקרים באקדמיה. כל אלו תופעות ומאפיינים של העשורים האחרונים, שלא התקיימו בסדר גודל שכזה לפני כן. לנו, ההורים, זוהי הזמנה והזדמנות, לבחון, לבחור, ולקבל החלטות מודעות לגבי אופי וסגנון ההורות שלנו.
להיות הורים, זאת משימת חיים, זאת רכבת הרים שבה אנחנו יכולים לחוות שפל, למצוא את עצמנו חווים תסכול, תשישות, אכזבה, בושה ועוד קשת רחבה של רגשות לא פשוטים, לצד צחוק מתגלגל, גאווה, נחת, תחושת לכידות וקשר ועוד ועוד. אני רוצה להזמין אתכן ואתכם, אימהות ואבות, למרחב שבו נתבונן על ההורות, על הבחירות שלנו, ננסה להוביל את רכבת ההרים הזאת ולכוון אותה אל עתיד טוב יותר. נעסוק בחוויית ההורות שלנו, מה הם האתגרים שלנו? מה היינו רוצים לשנות? וגם ננסה לחשוב ולבחון את העולם הרגשי של הילדים שלנו. לא פשוט להחזיק את שתי נקודות המבט הללו, אך ככל שניטיב לעשות זאת, נתפתח בהורות שלנו.
בעבודתי אני נשענת על עקרונות הגישה ההיקשרותית, שמאפשרת להביא רוגע, בהירות וחיבור להורות.
זוהי גישה שמדברת אליי באופן עמוק ואישי, כי היא מזכירה לנו שהקשר הוא הבסיס לכל: להתפתחות, לרווחה רגשית, לביטחון וליכולת של ילד — ושל הורה — לשגשג. ההכשרה שלי בגישה ההיקשרותית מאפשרת לי ללוות הורים מתוך שילוב של ידע עדכני, מקצועיות וכלים מעשיים, לצד חמלה, נוכחות והבנה עמוקה של הצרכים הרגשיים בתוך הקשר המשפחתי
אני מאמינה שלהורות מיטיבה אין נוסחה אחת. יש הבנה, בחירה, והתפתחות משותפת — שלכם עם עצמכם, ושלכם עם ילדיכם. זה הלב של העבודה שלי