איך נוכל לאפשר לילדים לפרוק אנרגיה – גם כשאנחנו בבית?

הילדים מטפסים על הקירות?

סך הכל הגיוני. רוב הילדים הצעירים מניעים את הגוף כמעט ללא הפסקה בשגרה, הם רצים וקופצים, מטפסים על מתקנים בגינה, מטפסים על עצים, לפעמים גם אחד על השני

בשגרה, הסביבה שלהם מותאמת לצורך הזה ומאפשרת זאת, גם אם לפרקי זמן מוגדרים.

אז מה נעשה כשאנחנו בבית, עם כל האנרגיה הזאת שנמצאת בגוף, ורוצה, וצריכה לקבל ביטוי? נאפשר, ניזום, נמצא את הדרך שמתאימה לילדים שלנו, אבל לא פחות מכך, מתאימה לנו, במסגרת מה שאנחנו יכולים לאפשר ובמסגרת הכוחות שלנו.

אז מה אפשר לעשות?

• לפזר הרבה (כמה שיותר) כריות על הרצפה ולקפוץ מהספה על ערימת הכריות.

• נשחק ״מי יכול?״ מי יכול להביא מהחדר משהו בצבע סגול/ משהו רך/ משהו קוצני/משחק אהוב/את הבובה הכי קטנה ועוד... אתם מוזמנים להיות יצירתיים ולצחוק מהרעיונות של הילדים כשהם אלו שיחלקו את ה״משימות״. המשחק הוא משחק של מהירות ולכן הילדים יתרוצצו בבית. אפשר לשדרג את המשחק על ידי כך שנוסיף מיקומים: מי יכול להביא את משהו ממתכת מהמטבח/משהו ריחני מחדר השינה ועוד, מי יכול ללכת לאחור עד ל...?

• להשמיע מוזיקה ולרקוד ביחד.

• אם אפשר, אם לא קר מידי או חם מידי, פשוט לצאת, לקחת אופניים, בימבה או קורקינט (אפשר כמובן גם ללכת ברגל) ולהתחיל לנוע.

כל אלו עובדים כשאני מזהה שאחד הילדים זז בחוסר נוחות, כשהוא מתחיל לעשות דברים שעלולים להיות מסוכנים כמו לזרוק דברים כבדים לעבר אחיו, או ״לדרוס״ אותו עם הבימבה, לקפוץ על השולחן ועוד...מוזמנים לנסות.

חשוב לזכור !

נשאף לתווך לילדים שלנו את מה שאנחנו רואים, למשל: ״אני רואה שיש לך הרבה אנרגיה בגוף, יכול להיות? בוא נראה מה אפשר לעשות איתה?״.

לא נשכח להקשיב לעצמנו, אם בבית שלי לא קופצים על הספות, על מה כן אפשר לקפוץ? אם אני עייפה היום ואין לי כוח לרוץ אחרי ילדים שרוכבים על אופניים, אולי אפשר לבנות מסלול בבית ולאפשר להם לנוע אך בחלל תחום.

אם אין לי מצב רוח לרקוד אולי אני אמצא אפליקציה ש״מרקידה״.

תנסו לשים לב, מה קורה לכם כשאתם מאפשרים תנועה? איך זה משפיע על הילד? עליכם?

לפעמים דווקא התזוזה, הרעש והבלגן — הם הדרך הכי טבעית של הילדים שלנו לווסת, להירגע ולחזור לעצמם.