בואו נגדיר יחד – מה באמת חשוב לנו כהורים?

מה אנחנו כבר רוצים? קצת שקט, קצת נחת, גננת שתספר לי שהילד שלי מקסים, מורה שתאמר כמה הוא נבון. אנחנו רוצים לפגוש ילד רגוע, חייכן, ושיענה לי כשאני שואלת אותו איך היה היום שלו.

שגם יתלבש לבד בבוקר, בלי שאני אבקש, ולא ישכח את המעיל. שילך בקצב שלי כשאני ממהרת ולא יחלום בהקיץ דווקא כשצריכים לצאת כבר מהאוטו.

שיתקדם.

ושיהיה לי בריא.

אז איך זה נשמע כשהחלומות האלה מתנפצים לנו לרסיסים? כשהגננת אומרת שגם היום היא הרביצה או שהוא לא השתתף במפגש. שגם היום ״ברח לו״ בתחתונים ושאולי הוא לא בשל.

איך זה נשמע כשהוא מתחצף? כשהיא אומרת לי ״לכי מכאן״, כמה גבולות היא חוצה? גבולות שאני אולי לא העזתי לחצות בתור ילד.ה.

ומה כבר ביקשתי?

אנחנו, ההורים, מלאי כוונות טובות, באמת רוצים את הטוב ביותר עבור ילדינו, הם הכל בשבילנו. אבל זה לא קל, לא קל למצוא את הדרך אליהם, לא פשוט למצוא את הדרך שלנו בהורות, את האני מאמין (וגם הוא עשוי להשתנות מעת לעת). לא קל להניח בצד ציפיות, לא קל להשתיק קולות מהעבר, מההווה, קולות שלעיתים מחבלים בכוונות הטובות שלנו. לא קל לבחור גישה הורית, למצוא את המקום שלי על הסקאלה, בין נוקשה לגמיש, בין מתירני לסמכותני. לפעמים לא קל למצוא דרך הורית משותפת לשני בני הזוג.

אנחנו, ההורים, מונעים לעיתים קרובות מתוך פחד, מה יהיה עם הילד שלי כשיגדל? איך הוא יסתדר בכיתה א אם לא ״ניישר״ אותו כבר בגיל הגן. איך הוא יבין שאלי הוא לא יכול להתחצף? איך הוא ילמד מהי התמדה אם ימשיך לעזוב כל חוג?

אנחנו שומעים את מדריכת ההורים הזאת שדיברה בתוכנית בוקר ואמרה לנהוג בהם ביד קשה, שלא יתבלבלו, ואת ההיא שאמרה לחפש בתוכינו את הלב הרך. את החברה שהשביעה אותי לא להישבר כשהוא בוכה כי רק ככה הוא ילמד לישון לבד ואת הפוסט שקראתי על הילד שנרדם עם אמא שלו כל לילה ולרגע קטן מצאתי את עצמי חושבת איזה כיף לה שנחסך ממנה הבכי הנוראי הזה.

לעיתים הבלבול מציף אותנו, אנחנו חשים חסרי אונים, מרגישים שאנחנו פועלים מכח האינרציה, אולי אנחנו פועלים כפי שהורינו פעלו איתנו, כי זה מה שאנחנו מכירים וכי ״יצאנו בסדר גמור״.

בתוך עולם עמוס אינפורמציה בואו ננסה לזקק, בואו ננסה להגדיר ביחד מה הם הערכים שחשובים לנו, ונפעל לאורם. נניח ציפיות ישנות בצד וננסה להבין בצורה מציאותית ובהתאם לשלב ההתפתחותי של ילדינו מה היינו רוצים עבורם, על מה אנחנו מוכנים לוותר?

כשהורים מגיעים לטיפול סביב בעיה של הילד, הם זוכים בהזדמנות, הזדמנות לחשב מסלול מחדש גם עבורם, להבין ביחד, מה עובד ומה לא? מה דורש שינוי?